Daf 44b
אֶלָּא מַקִּישׁ פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְשׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים מָה שׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עַד שֶׁיְּהוּ מַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אַף פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ עַד שֶׁיְּהוּ מַחְשְׁבוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן
Rachi (non traduit)
ומעשיו. עבודה שהוא עובד ומחשב:
מחשבותיו. מחשבת אכילתו:
אָמַר רָבָא
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי קְרָא כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִי מָה לָמַדְנוּ מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים מֵעַתָּה
Rachi (non traduit)
מה למדנו לו. משלמים לענין אימורים הרי אף בזה כולן מפורשים חלב וכליות ויותרת אלא לא בא היקש הזה אלא ללמד על הפיגול שהוא למד בכל הקדשים משלמים ובא ללמדך על אלו שאין פיגול נוהג בהן אלא כשלמים מה שלמים אין פיגולן אלא על מעשי עבודה חיצונית ומחשבת אכילות חיצונות שוחט או מקבל או מוליך או זורק ע''מ לאכול בשר לשפוך שיריים או להקטיר אימוריו חוץ לזמנו אף כאן עד שיחשב בעבודות על אכילת חוץ:
כאשר יורם. בפר כהן משיח כתיב בהפרשת אימוריו:
Tossefoth (non traduit)
וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה. נראה דלית ליה הא דדרשינן בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף מט:) מכאשר יורם דאיצטריך ליותרת ושתי הכליות לפר יום הכיפורים ומקרא אחרינא נפקא ליה להאי תנא:
אֲבָל הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וְאָמַר הֲרֵינִי שׁוֹחֵט לִשְׁפּוֹךְ שִׁירַיִם לְמָחָר אוֹ לְהַקְטִיר אֵימוּרִים לְמָחָר פִּיגֵּל שֶׁמַּחְשָׁבָה בַּחוּץ בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ
Rachi (non traduit)
לא פיגל. מפני שמחשבה היתה בשעת עבודת פנים:
על מנת לשפוך שירים. שהרי זו אכילת מזבח החיצון דמהניא ביה מחשבה:
כֵּיצַד הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וְאָמַר הֲרֵינִי שׁוֹחֵט לְהַזּוֹת מִדָּמוֹ לְמָחָר לֹא פִּיגֵּל שֶׁמַּחְשָׁבָה בַּחוּץ בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים לֹא פִּיגֵּל הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וְאָמַר הֲרֵינִי מַזֶּה עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵימוּרִים וְלִשְׁפּוֹךְ שִׁירַיִם לְמָחָר לֹא פִּיגֵּל שֶׁמַּחְשָׁבָה בִּפְנִים בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ
Rachi (non traduit)
להזות דמו למחר. הרי חישב על אכילת מזבח של פנים הריני מזה על הפרכת או על המזבח הפנימי שזו היא זריקתן המפגל:
שוחט. שהרי שחיטתה בעזרה הוא וכל חוץ דהכא עזרה הוא:
תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פִּיגֵּל בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ פִּיגֵּל בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים לֹא פִּיגֵּל
Rachi (non traduit)
תניא אמר ר' אלעזר כו'. אפרים הנשרפים דאיפליגו בה במתני' קאי:
פיגל בדבר הנעשה בהן בחוץ. העבודה שהיה עובד במחשבה והאכילה שחישב עליה אם מעשה עזרה הם פיגל ואם מעשה היכל הם לא פיגל ולקמן יליף טעמא מקראי:
Tossefoth (non traduit)
בדבר הנעשה בפנים לא פיגל. והא דאמר בהניזקין (גיטין דף נד:) כהן גדול ביום הכיפורים יוכיח דכי אמר פיגול מהימן נהי דפיגול לא הוי פסול מיהא הוי מק''ו וכדאמר לעיל ספ''ק (דף יד.) מודה היה רבי שמעון לפסול מק''ו ומה שלא לשמו כו' וה''ר חיים מפ' דההוא פיגול מיירי בפסול שלא לשמו ולא משמע כן דשלא לשמן לא קרי ליה פיגול כדאמר לעיל ספ''ק (דף יג.) דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח מתפגל:
אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ זֶה גֶּזֶל הַגֵּר לְךָ הוּא שֶׁלְּךָ יִהְיֶה אֲפִילּוּ לְקַדֵּשׁ בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה
Rachi (non traduit)
לך הוא ולבניך. שיהו כנכסים של חולין שאין בו שום קדושה דממון בעלים הוא ואגזל לחודיה קאי האי לך הוא והאי דכתיב בתריה בקדש הקדשים תאכלנו אשארא קאי דהוו מידי דאכילה:
אשר ישיבו זה גזל הגר. דכתיב (במדבר ה) האשם המושב לה' לכהן ותניא (ב''ק דף קי.) אשם זה קרן המושב זה חומש או אינו אלא זה אשם ממש כשהוא אומר מלבד איל הכפורים (הרי אמור אלא) אשם זה קרן שהגוזל את חבירו ונשבע לו ואח''כ הודה משלם קרן וחומש לבעלים ואשם למזבח כדכתיב בפרשת ויקרא והיה כי יחטא ואשם וגו' ואם מת נותן ליורשיו ואם גר היה ומת ואין לו יורשין להחזירו להם נתנן הכתוב לכהן ופרשת גזל הגר אמורה בפרשת נשא אם אין לאיש גואל להשיב האשם וגו' וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא זה גזל הגר. גזל הגר בהדיא כתיב ביה לא גרסינן דהא חטאות ואשמות ושאר האמורים בפרשה בהדיא כתיב כל אחד ואחד במקומו וסידרן לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח שערער עליו על הכהונה משל הדיוט אמר לטובתו נשברה רגל פרתו:

Tossefoth (non traduit)
ואפילו לקדש בו את האשה. בפ' התכלת (מנחות דף מה:) אמרינן גבי שתי הלחם דעצרת ורבי עקיבא מי כתיב קודש יהיו לה' ולכהן לה' לכהן כתיב כדרב הונא דאמר רב הונא קנאו השם ונתנו לכהן ופי' שם בקונטרס דמשלחן גבוה קא זכו ועיקר מילתיה דרב הונא אגזל הגר איתמר בפ' הגוזל עצים (ב''ק דף קט:) ולא מצינו דברי רב הונא לשם אלא ברייתא היא התם בשילהי פירקין ובמסכת ערכין בשילהי המקדיש שדהו (ערכין דף כח:) האשם המושב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו המשמר ונראה דלא גרסינן פרק התכלת כדרב הונא אלא הכי גרסינן לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן ומיהו לא מצי לפרש לכהן שבאותו משמר כי ההיא דגזל הגר דהתם שהרי ברגל היו כל המשמרות שוות כדדרשינן בפ' בתרא דסוכה (דף נה:) מדכתיב ובא בכל אות נפשו ושרת אלא כמו שפי' בקונטרס לענין דמשלחן גבוה קא זכו ומיהו משמע מתוך דבריו דגזל הגר משלחן גבוה קא זכו אי אפשר לומר כן דהא אמרינן הכא לך הוא ולבניך אפילו לקדש בו את האשה ובקדושין (דף נב:) אמר במקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת משום דמשלחן גבוה קא זכו ונ''ל דשאני הכא דגלי קרא לך ולבניך ויש תימה (לך) לה' בגזל הגר למה לי דלגבי מאי נפקא מינה דקנאו השם למימר דמשלחן גבוה קא זכו:
זה גזל הגר. דאע''ג דמכפר לא הוה אמינא דליהוי לכהן אלא מידי דמותר למזבח ולא ממונא ובספרים ישנים גריס גזל הגר בהדיא כתיב ביה בפרשת נשא דכתיב לכהן לו יהיה ובקונטרס לא גריס ליה משום דחטאות ואשמות ושאר אימורים בפרשה בהדיא כתיבי כל אחד ואחד במקומו וסדרן לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח:
אֲשַׁם מְצוֹרָע בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא לְרַבּוֹת אֲשַׁם נָזִיר כַּאֲשַׁם מְצוֹרָע
Rachi (non traduit)
אשם מצורע בהדיא כתיב ביה. דנאכל כי כחטאת האשם הוא (ויקרא י''ד:
י''ג) ומיהו נהי דאשמם כתיב הכא לסדר בפרשה כל עשרים וארבע מתנות כהונה אלא כל למה:
לְכָל אֲשָׁמָם לְרַבּוֹת אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לְהַכְשִׁיר קָאָתוּ קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
לרבות אשם נזיר. נזיר שנטמא במת מביא אשם כשטהר מטומאתו ומכשירו להתחיל ולמנות נזירות טהרה והימים הראשונים יפלו ולרבות שיהא נאכל דאי לא כתיב לכל לא מרבינן להו דכתיב אשר כופר בהם והני להכשיר אתו זה להכשירו בקדשים וזה להתחיל נזירות טהרה:
וּלְכָל חַטָּאתָם לְרַבּוֹת חַטַּאת הָעוֹף סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נְבֵילָה הִיא
Rachi (non traduit)
נבילה היא. לפי שנמלקה:
לְכָל מִנְחָתָם לְרַבּוֹת מִנְחַת עוֹמֶר וּמִנְחַת הַקְּנָאוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם וּמִנְחַת הָעוֹמֶר לְהַתִּיר אָתְיָא וּמִנְחַת קְנָאוֹת לְבָרֵר עָוֹן קָאָתְיָא קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
להתיר אתיא. חדש במדינה:
ואכלו אותם אשר כופר בהם. דבר שיש בו כפרה נאכל ושאין בו כפרה אינו נאכל:
כָּל קָרְבָּנָם לְרַבּוֹת לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא מִן הָאֵשׁ כְּתַב רַחֲמָנָא וְהַאי לָאו מוֹתָר מִן הָאֵשׁ הוּא קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
לרבות לוג שמן. שאף הוא נאכל שהרי קרוי קרבן דכתיב (ויקרא י''ד:
י''ב) והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן אלמא הוא נמי בכלל והקריב והיינו קרבן כ''ש במנחות (דף עג.):
כל קרבנם. גבי סדר מתנות כהונה שנאמר לאהרן על הסדר בפרשת קרח וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש וגו' וכתיב בתריה בקדש הקדשים תאכלנו וקדריש להו הכא כל כל דכולהו:
ס''ד כו'. כלומר האי דאיצטריך כל קרא לרבויי ולא נפקא ליה מקרבנו:
סד''א מן האש כתיב. הנותר מן האש ומזה לא עלה לאשים כלל:
Tossefoth (non traduit)
סד''א מן האש כו'. תימה לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל:
חַטַּאת הָעוֹף דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַכֹּהֲנִים מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנֵי לֵוִי
Rachi (non traduit)
מנהני מילי. דחטאת העוף נאכלת:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לְעוֹלָם רַבִּי מֵאִיר הִיא וּסְמִי מִיכָּן נְסָכִים אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם לָא תִּסְמֵי וּתְנָא לוֹג הַבָּא עִם הָאָשָׁם וְהוּא הַדִּין לִנְסָכִים הַבָּאִין עִם הַזֶּבַח וַהֲדַר תְּנָא נְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן וְהוּא הַדִּין לְלוֹג הַבָּא לִפְנֵי עַצְמוֹ
Rachi (non traduit)
ותנא סיפא נסכים הבאים בפני עצמן. כדקתני לה דומיא דקטרת ולבונה ומנחת כהנים שאין להן מתירין וקאמר דאין מתפגלין אם הקריב מקצתן ע''מ פיגול וה''ה ללוג הבא בפני עצמו:
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר וַהֲלֹא אָדָם מֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַכְשָׁיו וְלוֹג מִיכָּן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים אָמַר לָהֶן אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּבָא עִם הָאָשָׁם
הֲרֵי לוֹג [הַבָּא] בִּפְנֵי עַצְמוֹ דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא מַתְּנוֹתָיו שָׁרוּ לֵיהּ וְלָא מְפַגְּלִין לֵיהּ דְּתַנְיָא לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל מִפְּנֵי שֶׁדָּם מַתִּירוֹ לַבְּהוֹנוֹת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
Rachi (non traduit)
לוג הבא עם האשם. שדם האשם מפגלו ואע''פ שהיה לו להביאו לאחר עשרה ימים וממנו אתה למד דה''ה לנסכים הבאים עם הזבח שדם הזבח מפגלן ואע''פ שבידו להביאן לאחר זמן:
ותנא. רישא:
הבא בפני עצמו. מצורע שהביא אשמו היום ולוגו לאחר עשרה ימים דלכ''ע מתנותיו שריין ליה באכילה דהואיל ולא קדש בכלי כשנזרק דם האשם לאו שירים דידיה הוא ולא שרי ליה ואפ''ה לא מפגלין ליה לדברי הכל דאין בו משום פיגול כדקתני אף אני לא אמרתי כו' הלכך בא עם האשם נמי אע''ג דלרבי מתנותיו שריין ליה לא מפגלים ליה שאין מפגל אלא דם או קומץ את שיריו משום דאיתקש מנחה לזבחים:
Lo, all agree that when the log comes separately, (1) its sprinklings permit it, and yet they do not render it Piggul. For it was taught, A leper's log of oil involves liability on account of Piggul, because the blood permits it for [sprinkling on] the thumbs: that is R. Meir's view. Said they to R. Meir: But a man can bring his guilt-offering now, and his log even ten days later! I too, he answered them, ruled [thus] only when it comes with the guilt-offering! — Rather said R. Jeremiah: In truth it agrees with R. Meir, but delete ‘drink-offerings’ from this passage. Abaye said: After all, you need not delete [it]. But he [first] teaches about the log which comes with the guiltoffering, (2) and the same applies to the drinkoffering which comes with the sacrifice. And then he teaches about the drink-offering which comes separately, (3) and the same applies to the log which comes separately. THE BLOOD OF THE BIRD SINOFFERING PERMITS ITS FLESH TO THE PRIESTS. Whence do we know it? (4) — For Levi taught: [This shall be thine — the priest's... ] every offering of theirs: (5) that is to include a leper's log of oil. I might think that the Divine Law wrote, reserved from the fire, (6) whereas this is not reserved from the fire; (7) therefore it informs us [that it is not so]. Even every meal-offering of theirs (8) includes the meal-offering of the ‘omer (9) and the mealoffering of jealousy. (10) I might think [that it is written,] And they shall eat these things wherewith atonement was made, (11) [whereas] the meal-offering of the ‘omer comes to permit [the new corn], while the mealoffering of jealousy comes to establish guilt; therefore [the text] informs us [that it is not so]. And every sin-offering of theirs (12) includes the sin-offering of a bird. I might think that it is nebelah; (13) therefore [the text] informs us [that it is not so]. And every guiltoffering of theirs (12) includes a Nazirite's guiltoffering and a leper's guilt-offering. I might think that these come to qualify [them]; (14) therefore [the text] informs us [that it is not so]. But it is explicitly written that a leper's guilt-offering [is eaten]? (15) Rather it is to include a Nazirite's guilt-offering [teaching that it is like] a leper's guilt-offering. Which they may render (16) includes what is taken by robbery from a proselyte. (17) Shall be for thee: (16) it shall be thine even for betrothing a woman. (18) It was taught, R. Eleazar said on the authority of R. Jose the Galilean: (19) If [the priest] declared a Piggul intention in respect of a rite which is performed without, (20) he renders it Piggul; in respect of a rite which is performed within, (21) he does not render it Piggul. How so? If he stood without and declared, ‘Lo, I slaughter [this sacrifice intending] to sprinkle its blood to-morrow,’ he does not render it Piggul because it is an intention [expressed] without concerning a rite which is performed within. (22) If he stood within and declared, ‘Lo, I sprinkle [the blood], intending to burn the emurim and pour out the residue (23) to-morrow,’ he does not render it Piggul, because it is an intention [expressed] within concerning a rite which is performed without. If he stood without and declared, ‘Lo, I slaughter [this sacrifice intending] to pour out the residue to-morrow , or ‘to burn the emurim to-morrow,’ he renders it Piggul, because it is an intention [expressed] without concerning a rite which is performed without. R. Joshua b. Levi said: Which text [teaches this]? As is taken from the ox of the sacrifice of peace-offerings. (24) What then do we learn from the ox of the sacrifice of peaceofferings? (25) [Scripture] however likens the anointed priest's bullock to the ox of the sacrifice of peace-offerings: as the ox of the sacrifice of peace-offerings [does not become Piggul] unless its rites and its intentions are [done] on the outer altar, (26) so the anointed priest's bullock [does not become Piggul] unless its intentions and its rites are [done] in connection with the outer altar. R. Nahman said in Rabbah b. Abbuha's name in Rab's name: The halachah is as R. Eleazar's ruling in the name of R. Jose. Said Raba:

(1). I.e., when the leper brings it some days after his guilt-offering.
(2). That the blood of the guilt-offering can render it Piggul, though he could have brought the log later.
(3). That this cannot become Piggul.
(4). That its flesh may be eaten.
(5). Num. XVIII, 9.
(6). Ibid.
(7). No portion of it was burnt at all.
(8). Ibid.
(9). V. Glos., and Lev. XXIII, 10-14.
(10). V. Num. V, 12-15.
(11). Ex. XXIX, 33.
(12). Num. XVIII, 9.
(13). V. Glos. The bird-offering was killed by wringing its neck (Lev. I, 14-15), whereas ordinary shechitah (ritual killing) consists of cutting the windpipe and the gullet. — Nebelah of course may not be eaten.
(14). A Nazirite's guilt-offering qualifies him to recommence his Naziriteship after becoming unclean, while a leper's guilt-offering qualifies him to partake of holy food (v. Num. VI, 9-12, Lev. XIV, where the whole ceremony of purification is described). Thus they do not come to make atonement.
(15). Lev. XIV, 13: for as the sin-offering is the priest's, so is the guilt-offering.
(16). Num. XVIII, 9.
(17). If a man robs a proselyte, commits perjury in denying it, and then confesses, he must return what he robbed to the proselyte, plus a fifth, and also bring a guilt-offering. But if the proselyte died in the meantime and left no heirs, the principal and the fifth belong to the Priest (v. B.K. 110a), and this is taught by the present exegesis.
(18). Which was done with money or its value. — This last refers only to the robbery of a proselyte.
(19). Sh. M. deletes ‘the Galilean’.
(20). I.e., in the Temple court.
(21). In the Hekal.
(22). This passage deals with the bullocks and hegoats which were burnt, about which there is a controversy in the Mishnah. Their blood was sprinkled on the inner altar in the Hekal.
(23). Both were done at the outer altar.
(24). Lev. IV, 10. This refers to the anointed priest's bullock, which was burnt. After describing its rites, including the removal of the fat, Scripture proceeds, (This shall be) as (the fat which) is taken, etc.
(25). The rites of removing the fat, etc. are exactly described: what then does Scripture teach?
(26). I.e., unless the intention to perform its rites or to eat the flesh after time is expressed in connection with and during the performance of a rite on the outer altar-since all its rites were on the outer altar.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source